אטמן

אטמן
ציור שציירתי בצבעי מים, מסע בפרו, 2019

הוא מעולם לא נולד

הוא לעולם לא ימות

הוא נבט מכלום

וכלום נובט ממנו

הוא לא ילוד

הוא נצחי, שורה בכל

הוא כמאי

הוא לא נהרג כשהגוף מת

אם ההורג חושב שהוא הורג

אם ההרוג חושב שהוא הרוג

שניהם טועים

הוא לא יכול למות

זעיר שבזעירים

עצום שבעצומים

האטמן נמצא בלב של כל יצור

האדם שמתעקש ולא מתייאש

משיג אותו

ומשתחרר מהצער

דרך השקטת התודעה והחושים

הוא יראה את גדולתו של האטמן.

*מתוך הקאטה-אופנישד. תרגום חופשי בעזרתה של מורתי נגה.

אטמן (סנסקריט आत्मन्), פירושו "האני האמיתי" או "עצמי". בתרבות שלנו המילים "אני" ו"אגו" הן כמעט נרדפות ואילו בקטע המובא למעלה מתוארת ישות נצחית וטהורה, ניצוץ אלוהי. מה פשר הסתירה? התשובה גלומה בשפה עצמה. על פי קבוצת טקסטים הודיים עתיקים הנקראים אופנישדות  "האטמן הוא ברהמן", או בעברית: העצמי הוא-הוא האלוהים. אם כך לפי השפה הסנסקריט, "עצמי" מתייחס ליסוד האלוהי, הרוחני, הנשגב והעמוק ביותר ששוכן בכל אחת ואחד מאיתנו, שנמצא בכל יצור ובכל דבר.


אז מה זה אומר? שאני בעצמי אלוהית וכל יכולה? כאן יש מערבולת שנוצרת בשל מגבלת השפה בתוספת מגבלת התרגום. אנחנו רגילות להתייחס ל"אני" כדמות בעלת זהויות מוגדרות שכוללת את תפקידינו בעולם, את הדעות והרעיונות שלנו, את ההעדפות, הרצונות, הדחיות וכו'. אולם ההיאחזות בכל אלה מייצרת רעש עודף בתודעה, כזה שיוצר חרדה, פחד, ייאוש וצער.

ואילו בטקסט שלפנינו מדובר על שחרור מצער. כשהתודעה משתחררת מהניסיון לתמרן את המציאות, היא פתוחה לפגוש את החוויה, גם אם היא לא נעימה. האטמן השוכן בכל הוא אני ללא-אני והוא מופיע באותם רגעים שבהם אנחנו שוכחים את העצמי על כל רעיונותיו והגדרותיו. לדוגמא האטמן יכול להופיע כשאנחנו רוקדים לצלילי מוזיקה והיא זורמת אל כל תא ותא בגוף. באותו רגע מתמוססות החומות בין אני לבין האובייקט שבמקרה הזה הוא המוזיקה והתחושה היא שאני והמוזיקה הם אחד. באותו אופן, הטקסט מציע להתייחס לצער. כשמופיע כאב או עצב ואנחנו נותנים לתחושות הללו לעבור דרכנו באופן מלא, ללא השיפוט והרעיונות ומבלי להתמכר לחוויה החושית, אנחנו חוזרים לאטמן ששורה בכל, לטבע של הדברים כפי שהם, אנחנו מתעוררים לפלא שתמיד היה שם.

גילויו של האטמן שנמצא ממש כאן ברגע הזה, הוא תהליך של חשיפה והתבוננות עמוקה ואמיצה פנימה. לכולנו יש רגעים ספונטניים של חיבור, אולם רוב הזמן אנחנו ישנים בעמידה. הגוף כאן אך התודעה מרחפת בחזרה אל הדפוסים שיוצרים בילבול, חרדה, ייאוש וסבל. לכן מציע הטקסט לתרגל בנחישות – למרות הקשיים שמופיעים כשמקלפים שכבות שהצטברו במשך שנים. תרגול של נוכחות חיה ושלמה, תרגול של עצירת המירוץ, רגיעה והשקטת התודעה, תרגול שמחזיר את התודעה הביתה לגוף וחושף שכבה אחר שכבה, את הניצוץ של האטמן הנצחי השורה בכל.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

מי רואה למי

מי רואה למי

אל תמהרו לגנות את עירומי. אדם הוא מי שרוטט בהויה. כאלה רק מתי מעט יש. מדוע לא נהלך עירומים? יש להזין את איל החוויות כדי

להמשך קריאה »
צ'אקרות

צ'אקרות

אני מתרגלת יוגה כבר אחת עשרה שנים ומלמדת חמש שנים מתוכן, אבל רק בשנה האחרונה התחלתי להתוודע לתרגולים הקשורים בצ'אקרות. עד אז בכל פעם ששמעתי

להמשך קריאה »

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט