יוגה כריפוי

יוגה כריפוי
פשימוטנסנה, צילום: נעמה צרפתי

הקיץ הגיע. תחושה של "זרעי קיץ באים בנחיריים" כמו שכתב מאיר אריאל, ויחד איתו כל מיני סיכומים ומסיבות סיום, יציאה לחופשים גדולים וחופשות קטנות. בעוד שבוע גם אני אצא להפוגת קיץ-חגים מקורס מורים ליוגה שיקומית בו לקחתי חלק השנה. לפני שהגעתי לקורס ידעתי שיוגה היא מרפאת. ידעתי שאותי היוגה ריפאה, לא ידעתי ממה בדיוק ואיך זה קרה, אך מה שבטוח הוא שההרגשה הטובה שהיוגה יוצרת בגוף וברוח מגבירה את עוצמת הבריאות.

לכאורה זה נשמע מדכא ללמוד כל כך הרבה על פתולוגיות, אותן יש להבין כשחותרים לבריאות: מחלות מולדות וכרוניות, פציעות כתוצאה משחיקה או מחוסר פעילות או ממאמצי יתר וכו', גם בסרטן נגענו. האמת היא שהפגישה עם סוגי התחלואות של הגוף היא מרתקת כשבוחרים את הפרספקטיבה של החיים על פני זו של המוות: ההתרכזות במה כן אפשר לעשות ובאיזה אופן? אילו תנועות ונשימות מיטיבות עם המצב?

הדפוסים של רובינו מכתיבים לנו להמנע מסבל, אך כשהכאב הפיזי חד, ברור ומשפיע על היום-יום שלנו, אי אפשר להמנע עוד, וכאן יש לנו בחירה ללמוד לחיות עם הכאבים בשלום ואולי לסבול פחות.

כחלק מהקורס התבקשנו לעבוד עם מישהו שסובל. אליי הגיעה בחורה צעירה בשם (בדוי) אלינור, הסובלת מהמחלה/תופעה המסתורית פיברומיאלגיה. אני מודה שלפני שהגעתי לקורס לא שמעתי על התופעה הזאת. בגדול מדובר בכאבים כרוניים בכל הגוף, שמתחלפים במוקדים ובעוצמות שלהם. הכאבים יכולים להגיע לעוצמות שמקשות על התפקוד היום-יומי באופן ניכר. השינה מתדרדרת, יכולות התפקוד והריכוז וכמובן מצב הרוח עלול להתדרדר לרמות שונות של חרדה ודיכאון. תרופה אין. הרפואה המערבית עומדת אילמת אל מול התופעה ההולכת וגוברת הזאת. רופאים רבים שולחים את המטופלים הביתה כשאינם מוצאים ממצאים שיאששו את הסימפטומים כ"מחלה", מה שיוצר אצל המטופלים תחושה קשה של תסכול.

אלינור הגיעה אלי אחרי שניסתה שלל טיפולים קונבנציונאליים ובלתי קונבנציונאליים. היא העידה שהשיאצו עוזר לה וחוץ מזה לא הרבה. חייכנית ומתוקה, למרות הקושי שניכר בעיניה והרצון למצוא ישועה לסבלה. אני מצידי הבהרתי שאין כאן הבטחות, רק נסיונות. התחלנו לעבוד עם הרבה נשימות ועם תנועות עדינות, מה שאפשר. לפעמים אני מכינה תרגול וברגע שאני פוגשת אותה הוא הולך לפח, כי "היום כואב מדי להרים את הידיים", מצב מאתגר שמחדד את רמת הקשב למי שעומדת מולי כרגע, ולמה היא צריכה היום. בהתחלה באמת הכל כאב כל הזמן. אחרי כמה מפגשים התחלתי לראות שהיא יוצאת שונה מאיך שנכנסה. משהו בהבעת הפנים נרגע, ההליכה נינוחה יותר, התחושה הכללית טובה יותר. אחרי עוד כמה מפגשים היא מציינת בפני שהיום "אפילו נהנתה".

אני מתרגשת מאוד מהתהליך המופלא הזה. לנגד עיני, הבחורה הצעירה שלפני לומדת לעבוד עם הגוף שלה בצורה מיטיבה יותר, לומדת לנשום אל תוך הכאב ולקבל אותו כי זה מה שיש, לומדת לחייך. זה לא אומר שהכאב נעלם, גם אם הוא הולך, הוא חוזר. אבל לאלינור יש עכשיו כמה כלים שעוזרים לה להתמודד איתו. והם שלה לגמרי. זה אינו טיפול שבו המטופל פאסיבי ונתון למניפולציות של המטפל ולכן תלוי בו, כי אם לימוד, תוך ליווי והנחיה, להיות המטפל והמטופל בו זמנית. המשימה של כל אחת, בכל מידה של קושי, כאב ומחלה, היא ללמוד יום-יום את גופה מחדש. כוחה המרפא של היוגה טמון בהכרה ובהקשבה העצמית. מתנה שנמצאת בהישג היד של כולנו כל עוד אנו נושמים.

מי יתן וכל היצורים החיים יהיו חופשיים מסבל.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

צ'אקרות

צ'אקרות

אני מתרגלת יוגה כבר אחת עשרה שנים ומלמדת חמש שנים מתוכן, אבל רק בשנה האחרונה התחלתי להתוודע לתרגולים הקשורים בצ'אקרות. עד אז בכל פעם ששמעתי

להמשך קריאה »

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט