התבוננות פנימה התבוננות החוצה

התבוננות פנימה התבוננות החוצה
Freedom by Ayelet Raziel

אם השתתפתם בשיעור יוגה וודאי שמעתם את ההנחיה "להביט פנימה". מה הכוונה? איך עושים את זה? והרי העיניים תמיד מביטות על העולם שמחוץ לעצמנו. מתארת לי שיצא לכם להביט לצדדים בזמן תרגול ובעקבות כך להילכד במחשבה זו או אחרת ("איזה כיף לבחורה הזאת שהיא כל כך גמישה", או "איך אפשר להתרכז ככה כשהחלון פתוח ואנשים עוברים בחוץ", או "אני צריכה לחדש את הלק המתקלף בציפורניי הבהונות שלי" וכו'). המחשבות הללו מופיעות בעקבות המידע החיצוני שהתפיסה החושית יוצרת. לעתים קרובות אנחנו מתמזגים עם החושים שלנו ובמיוחד עם חוש הראייה שהוא הדומיננטי בהם. המבט הוא מאוד שתלטני, שואב, סוחף, פתייני ואפילו ממכר. כמות המידע שנכנסת לתודעה דרך העיניים, באופן מודע ולא מודע היא עצומה. אני מכנה זאת "הדיקטטורה של העיניים". אולי אפשר לכונן במקומה רפובליקה מאוזנת יותר?

מתבונן בירח

התודעה

כרקיע רחב

מאבד עצמי בצלליו

מרותק ליפיו

מתוך בתוך השלג הדק, שירת הזן של דוגן וריוקאן

שיר ההייקו המקסים שלפנינו מתאר מעין התמזגות של הדובר, או במקרה הזה ה"רואה", עם ה"נראה". לפי פטנג'לי, מחבר היוגה סוטרה: "'תחושת אני' נוצרת כאשר שני הכוחות, של 'הרואה' ו'הראייה', נתפסים כאילו הם עצמיות אחת" (פרק 2, פס' 6). זה בדיוק מה שמתאר הדובר בשיר: ההתבוננות בירח מביאה לליכוד הפנים והחוץ, לאיבוד העצמי בראייה. היוגה-סוטרה היא אוסף של פסוקים קצרים שמשרטטים את הדרך להתנתקות מ"תחושת האני", או אם תרצו במערבית מדוברת: הנחיות לשחרור מהאגו. לשם מכוונת היוגה במובן הרוחני-פילוסופי העמוק שלה.

הבהרה חשובה לעניינינו: אין כל פסול בלהשאב ליופיו של הירח. הירח מהמם ואני בעד להתבונן בו כמה שיותר. הבלאגן או "הרעש" מתחיל כשאנחנו נשאבים לתוכן שבא בעקבות הראייה. "הרואה הוא המבט-כשלעצמו, ואף שהוא טהור הוא נתפס כבעל תוכן מנטאלי" (פרק 2,פס' 20). אני מציעה לתרגל את טוהר המבט. אין הכוונה לעצום עיניים ולהפסיק לראות, אלא לראות את הדברים כפי שהם: החלון הוא חלון והאנשים שעוברים בחוץ הם אנשים שעוברים בחוץ. הירח הוא הירח. הלק המתקלף הוא לק מתקלף. נסו לחזור על אותה מילה בקול רם שוב ושוב ותגלו שהיא הופכת לצליל ריק מתוכן. כך גם לגבי המבט: כשמפנים את תשומת הלב אל המבט עצמו, המידע החושי שנקלט הוא מה שהוא ותו לא.

פטנג'לי מתייג את התלכדות ה"רואה" וה"נראה" כאחד מחמשת גורמי המכאוב (הקלשות). למעשה, זה מה שאנחנו עושים באופן יומיומי מבלי לתת על כך את הדעת. כאשר אנחנו מצליחים להפריד בין שני הכוחות הללו, זוהי הלבדיות (הקיוילה) של המבט כשלעצמו, זוהי העצירה היוגית. (פרק 2, פס' 25). אם כך, התבוננות פנימה היא הפסקת יציקת התוכן ועצירת ייחוס המשמעויות לכל מה שנראה בחוץ. במילים אחרות, הפניית תשומת הלב פנימה היא ניסיון לכונן אי-הזדהות עם הראייה שלנו, כמו גם עם המחשבות והרגשות שבאות באופן אוטומטי בעקבותיה.

כיצד מפחיתים את משטר המבטים? ישנה טכניקה המכונה ביוגה "דרישטי": מיקוד המבט לנקודה מסוימת כדי לשלוט בתשומת הלב ובריכוז. למשל בתנוחת העץ (וריקשאסאנה), מיקוד המבט לנקודה לפנינו, עוזר מאוד ליצירת שווי המשקל. ל"דרישטי" יש בסנסקריט משמעות רחבה המתייחסת לא רק לטכניקה המסייעת באסאנות, אלא גם למבט המטאפורי פנימה. במקומות מסוימים המשמעות היא "תבונה", "חוכמה". אני ממליצה על תרגיל לסנכרון המבט והתנועה: בפעם הבאה  שאתם נכנסים אל תוך האסאנה (למשל אוטנאסאנה- כפיפה פשוטה של הגו קדימה כשהרגליים ישרות), נסו לאחוז במושכות הראייה ואפשרו לעיניים להיות חלק מהתנועה ולא המובילות שלה. בהדרגה, התחילו להתבונן במבט (!) ובדומיננטיות שלו במהלך תרגול אסאנות אחרות, או במהלך הליכה ברחוב, או בכל דבר אחר שאתם עוסקים בו ביום-יום. עצם הפניית תשומת הלב אל המבט מנטרלת מעט את כוחו. כך עם הזמן המבט יהפוך אובייקטיבי יותר, שיפוטי פחות, כנה, נטול אשליות, מבט של חוכמה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

צ'אקרות

צ'אקרות

אני מתרגלת יוגה כבר אחת עשרה שנים ומלמדת חמש שנים מתוכן, אבל רק בשנה האחרונה התחלתי להתוודע לתרגולים הקשורים בצ'אקרות. עד אז בכל פעם ששמעתי

להמשך קריאה »

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט