צ'אקרת השורש מולהה-דהרה

כל מי שהשתתפה בשיעור יוגה שלי או אכלה ארוחה שבישלתי, יודעת שאני חובבת שורשים גדולה. מולהה-דהרה היא הצ'אקרה שכל-כולה אדמה. זו הצ'אקרה הראשונה והתחתונה ביותר בסולם האנושי, אך בעולם ההכרה של החיות, זו הצ'אקרה הגבוהה ביותר. מולהה-דהרה מסמלת את החיבור שלנו, בני האנוש, לעולם התופעות החומריות ולצרכים הבסיסיים והחיתיים ביותר שלנו למען הישרדות המין. העבודה עם אנרגיית החיים, פראנאה (או קונדליני במסורת הטנטרית) נועדה לשחרר את התודעה מכבלי עולם התופעות החומרי אך אי אפשר לדלג על אף שלב בסולם יעקב הזה שנקרא הדרך הרוחנית. במילים אחרות, כדי להתחבר למימדים הרוחניים והגבוהים שלנו, עלינו להתחבר לגוף החומרי. לטפח להזין ולהשקות אותו, כפי שאנחנו משקים את שורשי האדמה כדי שהצמח יגבה מעלה.

מולהה-דהרה ממוקמת באזור הפיריניאום אצל גברים ובדופן הקדמי של הנרתיק אצל נשים, רצפת האגן בשפה אנטומית. שליטה בשרירי רצפת האגן הטבעתיים והרמתם מעלה כלפי מעלה מכונה בהאתה-יוגה "מולהה-בהנדה" (בהנדה = קשר, נעילה). מולהה-דהרה מחוברת פיזית ואנרגטית לרגליים שלנו, במיוחד לחלק הפנימי שלהן שקרוב יותר למרכז הגוף, מכריות הבהונות הפנימיות בכפות הרגליים ועד היריכיים הפנימיות שנפגשות ברצפת האגן. כפות הרגליים הם ה-שורשים של הגוף, שם נמצאים הסנסורים שנועדו להעביר מידע מהקרקע לשאר הגוף, ממש כמו אצל עצים. הליכה יחפה על אדמה (לא על אספלט) מבצעת הארקה של אנרגיה בדיוק כפי שמכת ברק מנוטרלת מאנרגיית החשמל כשהיא מכה בקרקע. זו פעילות של פריקה ולכן היא כל-כך מרגיעה ומיטיבה עימנו. מאותה סיבה הנחת הראש על האדמה (כמו ב"בלסנה", תנוחת הילד) מייצרת מנוחה אדירה לגוף, שכן כל המטען האנרגטי האדיר שיש למוח שלנו, כולל המחשבות עצמן, מתרוקן לתוך הקרקע.

באופן רגשי ופסיכולוגי, מולהה דהרה קשורה ליצר הראשוני ביותר שלנו – יצר ההישרדות. היא קשורה לחיפוש הבסיסי של הגנה ותחושת ביטחון. אנחנו חיים כיום בעולם שבו המנגנון ההישרדותי "פלייט אור פייט" נמצא בפוטנציאל הפעלה כמעט תמידי מאינסוף טריגרים רגשיים שאין לנו בהכרח מודעות אליהם. הגוף שלנו משדר אותות סכנה למרות שאף חיית טרף לא רודפת אותנו. המוח מפיץ שוב ושוב הורמונים של סטרס בגוף, אדרנלין וקורטיזול,  כדי שנוכל לברוח מאותה סכנה ונוצר לופ שבו חרדה וסטרס הם מצב כרוני. מחשבה טורדנית לבדה יכולה להצית את המצב הזה ולהוציא את כלל המערכת מאיזון. כך נוצרות מחלות סטרס שונות שמתבטאות בגוף. רוב האנושות כיום סובלת מכאבים, אלרגיות, מיגרנות, דלקות ושלל תחלואות שקשורות לתדרים של חרדה וחוסר בטחון. אני בעצמי סבלתי רוב חיי מחרדה כרונית שהתדרים שלה גרמו לי להיות חולה. תהליך הריפוי שלי קשור ישירות לתרגול החיבור בין החומרי שבי לרוחני, מודעות לצרכי הגוף, הקשבה לכך שאני חלק מהטבע והבנה עמוקה שאני מוגנת בביתי שלי, בגופי.

העבודה עם הצ'אקרות, כמו כל תרגול רוחני היא קודם כל עבודה של נוכחותו ומודעות לרגע הזה. https://michalrazielyoga.com/chakras/ (לינק למאמר מבוא על הצ'אקרות). כדי לפתוח את המולהה-דהרה לזרימה של פראנה, אנרגיית החיים, עלינו לתרגל נוכחות בתוך הגוף החומרי. כל תשומת-לב שמשיבה את התודעה הביתה אל תוך הגוף עוזרת להשתרש בתחושת הביטחון, במיוחד תשומת-לב למגע עם הקרקע: עצמות הישיבה במדיטציה בישיבה, כפות הרגליים בעמידה וכל החלק האחורי של הגוף בשכיבה על הגב. מגע פיזי עם עוד בנאדם שהנוכחות שלו משדרת ביטחון גם היא עוזרת מאוד להשתרש. מגע של כפות הידיים באדמה כמו בפעולות שתילה וטיפוח עציצים גם הן יכולות לסייע בתהליך הזה.

לצבעים יש אנרגיה מסוימת והם משפיעים על התדרים וההוויה שלנו. באופן מסורתי מולהה-דהרה מסומנת באדום. בעיניי גם שחור, חום-אדמדם וחום מחברים לתדרי האדמה. לבישת הצבעים האלה וציור וצביעה בבהם הללו יכולות לסייע לנו להתקרב לאיכות האדמתית של המולהה-דהרה.

הצלילים המיוחסים למולהה-דהרה הם הנמוכים ביותר בסולם ואפשר לזמזם אותם בטון שנכון למנעד האישי שלנו. במסורת היוגית שירת מנטרות היא חלק בלתי נפרד מהתרגול. לכל צ'אקרה יש את הצליל שרוטט בתדר המתאים לאנרגיה שלה. המנטרה שמיוחסת למולהה-דהרה  היא  LAMומומלץ לשיר אותה תוך שאנו מתרכזות במיקום שלה ושולחות את גלי הקול לאזור רצפת האגן.

We are what we eat!  כל מה שנכנס לגוף נותן לנו אנרגיה מסוימת. לכן אם אנחנו רוצים לחזק את השורשים שלנו – כדאי לאכול שורשים, פשוטו כמשמעו. הם גדלים במגע ישיר עם פנים האדמה וזה מקנה להם איכויות משרישות. החביבים עלי באופן אישי הם סלק, תפו"א, גזר, בטטה וקולרבי בכל צורה שהיא אבל במיוחד מאודים. הם משרים חמימות וביטחון ונוחים לעיכול. מומלץ להימנע מקפאין, אלכוהול, סוכר לבן וחומרים ממריצים שמאיצים את הנשימה, את הדופק ואת המחשבה.

הגוף עשוי להתפס כירוד בעולמות הרוח, שכן הוא מוגבל למרחב ולזמן, הוא מתפורר ונמוג, בעוד שהרוח היא נצחית, גבוהה, על-זמנית, על-מרחבית ובאחדות עם הכל. העניין הוא שהגוף הוא הכלי שנוצקנו לתוכו. הגוף הוא המיכל החומרי של הרוח. כדי להגיע להכרה בתדרים הגבוהים שמחוץ לגוף, כדי להשתחרר ממגבלותיו סבלותיו וכאביו, עלינו להתחבר לויברציות שנמצאות בתוכו. להקשיב לחומר שאנו, לרפא אותו, להזין אותו ולמצוא את האדמה שממנה בא הגוף ואליה הוא ישוב.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

פחד חופש קומבהקה

פחד חופש קומבהקה

התבודדות. פרישה. פחד. קומבהקהה. ריטריט. הפסקה. פרישות = ברהאמצ'אריה בערב יום העצמאות אעלה על מטוס, עוד מטוס, עוד מטוס, מכונית וסירה שיביאו אותי לקצה השני

להמשך קריאה »

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט