יוגת השמש ויוגת הירח (קלאבינג)

יוגת השמש ויוגת הירח (קלאבינג)
Sisterhood by Ayelet Raziel

בוקר יום שישי, יקיצת-התרגשות מקפיצה אותי ממיטתי. הרבה דברים מבקשים להיעשות היום: אריזות וארגוני ציוד למסע, הפסקה לצורך נשימה (שיעור יוגה עם תלמידותיי הנהדרות בסטודיו), סגירת פינות אחרונות והלאה אל הספייס-שיפ עם חברי הטוב ושותפי למסע לחלל. כשאני אומרת חלל אני מתכוונת כמובן למיני פסטיבל, רייב אלקטרוני-טכנו-ווייב במדבר. הדרך משנה לנו את הנוף מאורבני לירוק ללובן מדברי שמתהדר ברכסי גבעות כמו עוגת שכבות מתפתלת עד האינסוף. השמים משנים צבעים אל תוך שעת שקיעה סתווית מעוננת ורדרדה. מבחינתנו אנחנו כבר בגן-עדן לכל דבר ועניין, ועוד לא התחלנו להרים.

אני מבקשת לעצור רגע את הסיפור כדי להתוודות. מי שקרוב אלי יודע, ואני מוצאת שאנשים מופתעים שוב ושוב לגלות את השילוב הלכאורה לא קשור הזה של מורה ליוגה וקלאב-גירל שנושמת ומתקיימת בגוף אחת. בפוסט אחר כתבתי על ההיסטוריה שלי בעולם המחול ועל הגילוי העצמי המחודש שלי בזירה הזו. לריקוד תמיד היה עוד מימד בשבילי – המימד האפל של חיי הלילה.

בגדול זה באמת לא מסתדר יחד. יוגיות קמות ב05:00 בבוקר עם הזריחה, מברכות את השמש ומתחילו את היום רעננות ומחויכות בעוד שקלאבריות רואות את הזריחה מהצד השני, כשהן מפורקות אך מרוצות מהתקרחנות לילית. בשנותיי הראשונות כמורה ליוגה, חיית הלילה שבי דוכאה כליל. שכנעתי את עצמי שיש צד אחד נכון לראות דרכו את הזריחה. כמו רונה קינן גם אני רציתי לחיות נכון ("לחיות ביום ולישון בלילההה"). זמן עבר, נסיון נצבר, התגבשו אמונה וביטחון בדרך שלי. היום אני לא צריכה לשכנע את עצמי בשום דבר. אני מתעוררת בבוקר כי אני פשוט מתעוררת בבוקר – בימות החול.

אך בימות הסופ"ש, החלה לחשוף את עיניה הזוהרות החתולה שבי. מייללת בתוכי חיה קטנה וטורפת שחיה בלילות ומבקשת לפעול עכשיו, בעלטה. מתגעגעת לביט. מתגעגעת לאופל. מתגעגעת למיסתוריות של החושך. לדברים הבלתי צפויים שקורים. מתגעגעת ללזהור בחושך כמו כוכב. כמו כוכבית. מתגעגעת לווליום שמרעיד את האיברים מבפנים. ווליום שאין אפשרות לעצור ולנהל בו סמול-טוק עם מישהו. אגן שחי דרך מלודיה. ראש שזז, מוכתב על ידי מקצב.

הנה אני כאן, ברייב שהלילה המדברי ממש לא מאיים עליו. הכוכבים הגדולים עולים לנגן בשעות הקטנות. הסצינה יוצאת מגבולות העיר והמועדון, מתפרסת אל תוך מרחבי המדבר האינסופי כך שאם רוצה רגע, אפשר לקחת ברייק ולראות כוכבים אמיתיים נופלים (שזה בטוח נחמד יותר מאנשים מקיאים על מדרכות באלנבי). הביטים מרטיטים והרגליים את עצמן מרקידות עמוק בתוך הריקוד של האפלה. זה ריקוד שיש בו התמסרות טוטאלית – הגבול בין הצלילים לגוף מתמוסס – אני הצליל ואני הביט ויש בזה משהו מפחיד רצח כי אשכרה אין אפשרות להפסיק. סוג של טראנס, מעין ריחוף שאם מחשבות מתעופפות בתוכו הן חוזרות ונשאבות לריק ממנו הגיחו ושוב יש רק צלילים-אליליים וגוף וחלל וקרקע. אני מבינה עכשיו שהפחד מאיבוד שליטה הוא הכרחי עבורי. תנועת הלופ-טראנס מרפאת ממש כשהיא מחברת לבלתי ידוע, לאפלה המסתורית שטומנת בחובה מפלצות קטנות שכמהות להשתחרר ולדבר ולנוע דרכי. מי אני שאמנע מהן את זכות הדיבור?  

כל פרקטיקה שיוצרת ריכוז עמוק ומוחלט שמביא להתעוררות (סאמאדהי samādhi בשפה הסנסקריט) היא יוגה מבחינתי. כל עשייה שיוצרת חיבור מתמשך לרגע הזה היא מקודשת, מבורכת, משחררת. מוציאה את ה"אני" העיקשת הזאת מהתמונה לדקה, שעה, יום, מה זה בכלל זמן? (אולי לפוסט אחר). תחושת ה"היי" – עם או בלי חומרים משני תודעה – נובעת מלהיות ממש כאן ועכשיו בתוך החוויה. שם נוצרת שימחה, בין אם זה על רחבת הריקודים, בעמידת ראש, בחיתוך מלפפונים, בציור, בסריגה, בשירה לשמיים או בכל דרך אחרת שמכניסה לzone  המיוחד של כל אחת ואחד מאיתנו.

בין הלילה ליום עולה הדיג'יי האהוב עלי. אני הכי אוהבת אותו כי אין אותו כשהוא מנגן. יש זרם של צלילים שמועברים דרכו והוא רק השליח, צינור. סט מושלם כדי לברך את השמש שעולה דרך הרריות המדבר שנראות כמו ציור באור בהיר שמתהווה וחושף אט-אט פרט ועוד פרט של התמונה הגדולה. זו לא פחות ברכת שמש מהצד הזה של הזריחה, אני חושבת לעצמי, שמחה ומחייכת כשהאור מגלה את אי השלמויות המושלמות כל-כך של כולנו: יצורים של יום ולפעמים גם של לילה.

לא מזמן שאלה אותי תלמידה למה אנחנו מתרגלות בלי מוזיקה. עניתי לה שיש לנו מספיק קולות וצלילים להקשיב להם בפנים. "הקשבה לקול הפנימי" מושג שנשחק והפך קלישאה רוחנית, אבל אם נבקש לרגע לנקות אותו ממשמעויות עודפות, אולי נמצא בתוך מסיבה רועשת את קול הדממה הדקה. אולי נבחין בשתיקה הרועמת שעולה מתרגול יוגה או מדיטציה שקטה. קלאברית ומורה ליוגה? לא רק שזה הולך טוב ביחד, אלה קצוות ניגודים שחיים בהרמוניה ומאזנים זה את זה. הם אפילו נמצאים יחד בתוך במושג "הא-טה" יוגה שמתכוון לתרגול יוגה פיזי ופירושו הא=שמש, טה= ירח  וביחד: יוגת השמש והירח. לפעמים את השמש, לפעמים את הירח ובדרך כלל את מרכז גדול ועגול שמסתובב סביב עצמו במערכת יחסים פתוחה עם שתיהן ועם שאר הכוכבים ביקום.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

מחשבות על ים

מחשבות על ים

רחם ערב ראש השנה, שעת אחר צהריים. ביקור ספונטני בחוף הים של תל-אביב. נראה שרוב יושבי העיר עזבו את הכרך לארוחות החג, בהעדרם חושפים את

להמשך קריאה »
יוגה כריפוי

יוגה כריפוי

הקיץ הגיע. תחושה של "זרעי קיץ באים בנחיריים" כמו שכתב מאיר אריאל, ויחד איתו כל מיני סיכומים ומסיבות סיום, יציאה לחופשים גדולים וחופשות קטנות. בעוד

להמשך קריאה »

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט