מחשבות על תרגול פסיכדלי

מחשבות על תרגול פסיכדלי
ציור שצבעתי בטושים, מסע בפרו, 2019

שינוי תודעה יום-יומי

הטירוף של הכנס "משנים תודעה" מבית היוצר של עידו הרטוגזון, התחיל ביום רביעי בערב בהקרנה החגיגית של הסרט "טריפ של חמלה". כבר בכניסה לבית ציוני אמריקה, מקום שלא יוצא לי לפקוד לעתים קרובות, הרגשתי התרוממות רוח בלתי מוסברת. משהו באווירה, בחיוכים, ביופי של האנשים מסביב. הסרט בלוואוד מיי מיינד לגמרי. הסרט משקף מציאות חדה שבה טיפול בחומר MDMA הוא לא פחות מאשר מציל חיים עבור נפגעי תסמונת פוסט-טראומה בדרגה חריפה. הסרט מרגש עד דמעות. יצאתי באותו ערב עם תחושה נפלאה ותקווה בלב. יש מזור לסבל בעולם.  

עם אותה תחושה נכנסתי לכנס הרשמי ביום חמישי בצהריים. נדהמת לגלות שליל אמש היה רק קצה קצהו של הקרחון. את פני האורחים הצבעוניים בכניסה לאולם המכובד קיבלו צלילי מוזיקת טראנס. תוך שאני בוחרת לי מקום ישיבה אני פורצת בצחוק, ונדמה לי שאני לא היחידה. משהו בסיטואציה כל כך פרדוקסלי: כנס רציני של דוקטורים ואקדמאים על מחקרים הרי גורל לרפואה, לחברה ולתרבות שלנו, נפתח באווירה של מידברן. אני מתיישבת במקום טוב באמצע. האנשים היושבים ליידי מחייכים אלי ללא סיבה מיוחדת. חיוכים של הבנה. אנחנו באותה סירה תודעתית, אנחנו קהילה. אני חוויתי את הפרדוקסליות הזו שאפפה את כל האירוע כמעין טריפ מתמשך ללא שימוש בשום משנה תודעה. ההבדלים בין גבוה לנמוך נמוגו בן רגע. מותר ואסור, תרבות מיינסטרים ותרבות שוליים, שחור ולבן – כל הקצוות התנקזו אל תוך הרגע הזה והפכו בלתי רלוונטיים. 

הדוברים עולים אחד אחר השניה וכל אחד ואחת מהם מוסיף עוד נתבך של ידע, פרספקטיבות חדשות ומעניינות. חוקרים באמת, חוקרים ברגליים, בידיים, בתודעה, בכל נשימה ובכל רגע שהם חיים. חוקרים מתוך אהבה וסקרנות וזה נוכח בכל מילה ובכל פסיק במצגות שלהן. חבורה יוצאת דופן של אנשים שמסורים לבשורות שהם מביאים: שימושים מיטיבים במשני תודעה יכולים לשנות ולהציל חיים, ליצור חוויות רוחניות משמעותיות שהופכות את עולמנו, לרפא ממחלות גוף-נפש קשות כמו פוסט-טראומה ודיכאון. מבקשים לנער את האשלייה החברתית-פוליטית ש"סמים זה רע ומסוכן!" ומבקשים את תמיכת הקהל בהתעוררות הקולקטיבית הזאת.

עובר עליי משהו. אני יושבת שם וחווה התעוררות. אני מרגישה את הכוח הזה נאסף מהקהל, מהדוברים, ממחיאות הכפיים ומחלחל אלי פנימה. נוחתת עלי תובנה שקורה כאן משהו גדול וחשוב ושאני לגמרי חלק ממנו. ההיסטוריה נוצרת ברגע הזה שבו אני מבינה משהו על עצמי. השבוע צוין בתל-אביב שבוע הגאווה שנחתם במצעד אחד מהגדולים והמפוארים בעולם. גם אני רוצה לצאת מהארון. לצאת מהארון הפסיכדלי ללא רגשות אשמה או פחד מאיך החברה או המשפחה שלי יקבלו את החלק הזה שבי. בועז יניב אמר בכנס "יש לנו זכות יסוד טבעית לשנות את התודעה שלנו". יש לנו זכות לעשות שימוש נכון ומשמעותי בחומרים וישויות שהם מורי דרך של ממש, בניגוד למיני משתיקי סימפטומים ומכבי רגשות שמשווקות חברות התרופות.

לאורך ההיסטוריה האנושית, ליוו הפלנט-מדיסין (צמחי מרפא) בעלי סגולות שונות, חלקם פסיכדליים ורובם משפיעים על האדם באופנים אחרים ולא פחות מהותיים. הפחד, הבורות, ההתרחקות מהטבע שלנו, הניסיון לשליטה בבני אדם וסיבות נוספות ועגומות הביאו לכך שנותקנו מאותה עזרה מהותית שיש לטבע להציע לנו. לא ניתן לאסור על האדמה להצמיח את מה שצומח עליה ולא ניתן להשליט סדר כוחני באמצעות חוקים באותה זכות בסיסית שיש לנו.

עבודה עם צמחים משני תודעה היא חלק ענק ובלתי נפרד מהעבודה הרוחנית שלי. הכרתי לראשונה את פטריות הפסילוסיבין במסע לחיפוש עצמי בהודו בשנת 2012. זה היום שבו הבנתי שאלוהים שורה בכל. ממש באותם ימים הכרתי לראשונה את תרגולי המדיטציה הבודהיסטיים. עד אז תרגלתי יוגה פשוט כי זה הרגיש טוב, אבל לא הצלחתי להתחבר לרעיונות הרוחניים העמוקים העומדים מאחורי התרגול. באותו יום שהיווה נקודת מפנה בחיי, הבנתי משהו על העומק הגדול של תרגול היוגה שאני מתחברת אליו באופן ספונטני כל כך. הנשמה שלי יודעת משהו שהמיינד שלי עוד לא. בהמשך הדרך, פגשתי עוד צמחים כמו איווהאסקה וסאן פדרו וכמו כן חל שינוי ביחס שלי למריחואנה. אט אט הבנתי שכל הדרכים מובילות לאותו מקום של אחדות. יוגה = אחדות. אחדות עם עצמי, התמוססות הגבולות ביני לבין העולם, חיבור כל החלקים שבי. הצמחים עוזרים להבין זאת ברמות עמוקות מאוד. עוזרים לרפא את המעמקים שנסגרו בתוך הגוף שצועק צועק צועק שנשים לב.

התרגול היום-יומי עוזר לבסס את אותן תובנות בקרקע של החיים. גליה תנאי, שהיתה המורה שלי למדיטציה בודהיסטית, והיא פסיכולוגית ופסיכונאווטית ועוד מגוון צבעוני, אמרה באותו כנס: "מיינדפולנס היא לא חומר, אבל היא משנת תודעה". השימוש בטכניקות של תשומת לב ומודעות עצמית עמוקה כמו מיינדפולנס ויוגה נותנים כלים בסיסיים לעבודה עם צמחים ששימוש לא נכון ומוחזק בהם עשוי לזרוק אותנו למימדים אפלים. כדי שהעבודה הזו תהיה מיטיבה ומועילה, עלינו לשלב אותה בחיים שלנו. כדי להתחזק ולהתנקות מאשליית הנפרדות שאוחזת בנו שוב ושוב בצורת הדפוסים שאימצנו, אל לנו לבחול באמצעים. לטבע יש עזרה מדהימה להציע לנו. הטבע לא מתעניינת בחוקים שיצרנו כדי להגביל את תפישתנו. הטבע מבקשת שנחזור אליה, אל הוויתינו האמיתית והיא קוראת לנו להחזיר את התודעה הביתה בכל דרך, עם צמחים, מדיטציה, תנועה, שירה, תפילה. הגיע הזמן להפסיק לפחד ולצאת עם האמת של הוויית האחד.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

מחשבות על ים

מחשבות על ים

רחם ערב ראש השנה, שעת אחר צהריים. ביקור ספונטני בחוף הים של תל-אביב. נראה שרוב יושבי העיר עזבו את הכרך לארוחות החג, בהעדרם חושפים את

להמשך קריאה »
יום לידה מחדש

יום לידה מחדש

יום ראשון, שעה ארבע אחר הצהריים. אני רכובה על האופניים הכתומים שלי כהרגלי, בדרך לשיעור יוגה בסטודיו. הכל רגיל לכאורה: מחשבות של יום ראשון כמו

להמשך קריאה »

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט