מחשבות על השתרשות

מחשבות על השתרשות
ציור שציירתי בצבעי מים, מסע בפרו, 2019

למה שורשים כל כך מלהיבים אותי? ומה הקשר בין שורשים ליוגה?

אפתח בכמה מילים על מילים. מילים הן הפאזל הענק שמרכיב את השפה שלנו. המילים יוצרות את השיח המתמיד שיש לנו בינינו לבין עצמנו –במחשבות – ובינינו לבין העולם בדיבור ובכתיבה. במובן מסוים יוגה היא ההפך ממילים. לפי היוגה סוטרה לפטנג'לי, יוגה היא "בלימת הפעילות המנטלית". או במילים אחרות, הפסקה יזומה של הדיבור האינסופי ששולט בנו בחיי היום-יום. במובן אחר, כשאנחנו לומדים משהו – יוגה לענייניו, שהיא שפה בפני עצמה – אנחנו משתמשים במילים ככלי עזר. אנחנו מקשיבים להנחיות הורבליות של המורה, קוראים ספרים, חושבים מחשבות ומנסים ליישם אותן בתרגול ובחיים שלנו. השורש בשפה הוא היחידה הלשונית המינימלית ביותר שנושאת את עיקר המשמעות של המילה. כלומר הוא הבסיס שממנו נגזרות וצומחות הטיות המילים שלנו. מכאן ששורש לשוני מתפקד כמפתח או נקודת מוצא לצורות שונות של התייחסות. אני לוקחת לי את החופש הלשוני להתייחס לשורש ש.ר.ש בכמה אופנים:

בבוטניקה, שורש הוא איבר של הצמח שמתפתח לרוב מתחת לפני הקרקע ולו מספר תפקידים: עיגון הצמח בקרקע, ספיגת מים ומזון מהאדמה ובצמחים מסוימים אוורור, תמיכה ורבייה. הקשר שלנו עם הקרקע, בין אם בישיבה שקטה, בין אם בביצוע אסאנה מורכבת ובין אם בהליכה ברחוב, הוא המפתח לצמיחה של שאר הגוף מעלה. ככל שהשורשים שלנו מבוססים יותר, כך העץ יפרח ויגדל. על כך הנרי דייויד תורו: "הקרקע, כנראה ראויה לזרע, לפי שכבר שלח את חוד שורשו כלפי מטה ועתה הוא מוכן לשלוח באותה בטחה את שרביט שתילו אל-על. לשם מה השתרש האדם באדמה כה בחזקה אם לא כדי להרקיע לשחקים באותה מידה?"  (מתוך וולדן – חיים ביער).

לפי תורות המזרח בכלל והיוגה בפרט, הגוף והנפש אחד הם. ישיבה מושרשת מסייעת להתייצבות התודעה. על אותו מטבע, אי-נוחות פיזית משקפת חוסר שקט נפשי. שימו לב לאנשים שיושבים כפופים כשהם שקועים בסמארט-פון שלהם, או לחילופין לגוף המחייך והשמח של ילדה שרצה על החוף הים. קל יותר להתחיל את העבודה הפיזית-מנטלית עם הגוף משום שהוא איתנו כל הזמן, אפשר לחוש אותו, הוא חומרי. התודעה היא חמקמקה יותר. אפשר לזהות מחשבה (וגם זה לא פשוט) אבל מאוד קשה לגעת בה. השתרשות וצמיחה כמצב פיזי יוצרות תנועה קלה ונעימה ובכך משמחות ומשקיטות את התודעה.

למה בדיוק אני מתכוונת ב"השתרשות מטה"? אני מבקשת להתעכב על העניין הזה משום שלעתים נוצר פער בין הדימוי או ההנחיה לבין היישום הגופני. אנחנו עלולים להיות מאוד אמביציוזיים ולדחוף חזק מדי בתרגול האסאנות שלנו. השתרשות מטה אינה נובעת מתוך מאמץ פיזי ושרירי אלא דווקא מהרפיה ושחרור מפרקי. כוח הכובד מופעל עלינו כך או כך וההתמסרות לו היא שמרימה אותנו מעלה (בפיזיקה זה נקרא “the rebound force”). כמה מילים יפות של אורית סן-גופטה בנושא: "השתרשות פירושה הכובד והתוצאה של הכובד. הכובד מושך למטה והתוצאה של הכובד היא משהו שצומח כלפי מעלה. כמו שורשים ועץ. ככל שהשורשים מעמיקים יותר לחדור לאדמה, העץ צומח יותר כלפי מעלה. לכן במידה מסוימת צריך לוותר על עשייה, כי כשאנחנו עומדים על המזרן ומנסים לדחוף עם יותר מידי כוח את כפות הרגליים לאדמה, אנחנו לא נותנים למשהו לרדת, ואם כך, איך הוא יוכל לעלות?" (מתוך לב האימון).

עוד כמה מילים על שורשים יוגיים, שקשורות למינוח הקלאסי בסנסקריט Mula Bandha: מוּלה = שורש, בסיס, מקור. בנדהה = קשר, חיבור. מולה בנדהה מתייחסת פיזית להידוק ושליטה בשרירים הטבעתיים ברצפת האגן. שם הכל מתחיל (לפחות בגלגול הזה). המולה בנדהה קשורה בתשוקות וביצרים החייתיים שלנו, בשורשי הוויתינו הקרובים ביותר לאדמה ולטבע – מין, רבייה ופוריות לצד סילוק פסולת ורעלים. אני מוצאת שמחה טהורה בהיזכרות שאני חיה בטבע. בזמן ובחברה שבה אנחנו חיים, צריך לקלף לא מעט שכבות כדי לחזור ולהתחבר לשורשים הפשוטים שלנו. ההשתרשות משתלמת כי צומחים ממנה פירות מתוקים וטעימים ואנחנו אלה שזוכים לאכול אותם!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

חופש מהידוע

חופש מהידוע

לפני כמה חודשים יצאתי בפוסט חשיפה לגבי התופעה שיש לי בעור. אני פחות ופחות מתחברת למילה "מחלה" בהקשר הזה, כי היא ממצבת אותי כמישהי שחולה

להמשך קריאה »
צ'אקרות

צ'אקרות

אני מתרגלת יוגה כבר אחת עשרה שנים ומלמדת חמש שנים מתוכן, אבל רק בשנה האחרונה התחלתי להתוודע לתרגולים הקשורים בצ'אקרות. עד אז בכל פעם ששמעתי

להמשך קריאה »

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט