מחשבות על מגע

מחשבות על מגע
Water Heal Trace by Ayelet Raziel

תרגול היוגה הוא המקום-זמן בו יש לי הזדמנות להיות איתי. כשיושבת ועוצמת עיניים, באות עלי המחשבות, השיחות המדומינות, הפנטזיות הכי פרועות והכי רגילות. לפעמים אני מתיישבת ועולה רגש, אה מסתבר שאני עצובה היום. טוב לדעת. לפעמים מורגש כאב בכתף ואז תגובה מחשבתית מכאיבה שמצטרפת אליו ומזכירה לשנן מנטרת חמלה עצמית. לפעמים מקשיבה למקצב של הלב ולעתים יכולה כמעט לשמוע את הדם זורם בעורקים. קורה שתשומת הלב נודדת לקולות הניסור שמנוסרים בחוץ, או למנוע של אוטובוס שבדיוק עומד לפני הרמזור שם למטה ברחוב מרכז תל-אביבי הומה, מזכיר את הקונטקסט שמחוץ אלי. בין לבין אני חוזרת להתפקס על הנשימה. יש ימים שהיא רגועה ובימים אחרים היא קפוצה ומהירה. הגוף אומר משהו על איך שעכשיו. הגוף מורה את הדרך ואני מתאמנת. כל יום מתאמנת בהקשבה למסרים העדינים, למפה של הגוף, לחוכמה הגלומה בתוכו. אין ספק, זה מעניין להקשיב לסיפור שהתודעה שלי מספרת על הפעם הבאה שאפגוש במקרה את השכן החתיך של חברתי. לדמיין מבט עיניים מצטלב, להגות במגע שיתרחש בינינו.

מגע. כולנו כמהות למגע, אפילו זקוקות לו. אימפרוביזציית קונטקט, תחום עניין חדש שהופיע בחיי. אחרי שנפתחה לי מחדש צ'אקרת הריקוד התחילה לפעום בי המוכנות לפצוח במחול שכולל לא רק אותי. אחרי שנים של אימון ביוגה ובמדיטציה, תרגולים שהפכו לקדושים ויציבים עבורי והם כל כך לבדיים באיכותם, הגוף מוכן לקונטרה שמעבר לקרקע. הרצון במגע מניע אותי, רצון טהור לפגוש בני אדם בצורה הכי ישירה, לא דרך מסכים וירטואלים או מנטליים. בתרגול היוגה אנחנו פוגשות את עצמינו. בתרגול של לחיות בעולם, אנחנו פוגשות אנשים אחרים. לפעמים אנחנו כל כך בתוך המסכים שאנחנו כבר לא פוגשות, לא את עצמינו ולא אף אחד אחר.

אז אוזרת אומץ והולכת על זה, לא לפני שחוקרת, מקבלת המלצות ומתבשלת חודשים עם הרעיון. מצפה לפגוש אחרים. אחרות. סוף סוף מגע עם העולם, זה הקטע לא? לא. את חושבת שאת מכירה את עצמך, שאת זו את, ואז נוצר מגע עם מישהו אחר ואת מבינה, את לא מכירה. את לא יודעת. עם כל אחד את אחרת. כל מפגש מוליד ממך מישהו, מישהי, משהו. כל מגע הוא מיוחד, נלמד בהווייתו, כל פעם מההתחלה. את לא יודעת כלום. את לא יודעת את מי שמולך ובדרך זו מתוודעת גם אותך את לא יודעת. איזו הפתעה מחכה לך בקנקן הפעם? איך את כשאת מתגלגלת על מישהו שהוא כפליים מהגודל שלך? איך את כשהרגל של מישהו ביד שלך? איך זה בשבילך כשהאיכות איטית ודביקה כמו דבש ואיך את כשמישהו עוצר הכל ועושה לך סטרייק אה פוז? איך זה כשאת לבד רוקדת ונוצר רגע ספייס ואת קולטת שהעיניים שלך הולכות לנשים בחדר ומיד קופץ איזה גבר ומנסה לקחת אותך מעצמך ומהן? איך מרגישה כשאת מתמסרת? כשאת ברצינות ואיך כשבהומור? איך את במלחמה ואיך בהשלמה?

מגיע מישהו לרקוד איתך ואתם בתוך טריפ מגע סוחף, שוכחים שיש זמן, שיש עוד אנשים בחלל. ריקוד אהבה סוער ברכותו, חיבור מוחלט, עינוג חושים בהגשמה. אינטימיות בדיוק כמו שאת כמהה לה. הנה. הנה בשביל זה אני כאן! ליצור מגע עם עוד מישהו, להרגיש את הנעים הזה, את הממממממממ הזה, את הכרבול התנועתי המתמשך הזה. עד ש…הריקוד נגמר. הוא הולך לרקוד עם מישהי אחרת ואת מתקשה לשוב לזירת הרווקים של הסטודיו ולחפש פלרטוטים חדשים בחלל כי הרגע ננגעת כל כך והינו פה ביחד. הינו אחד. ועכשיו? פרידה. שוב את לומדת עליך. לומדת את הפגיעות והרכות של עצמך, את ההתמסרות. הלב נפתח וזה תמיד סיכון. לומדת את ההיקשרות ואת הקושי שבלשחרר משהו טוב. לומדת את ההתמכרות האנושית כל-כך הזאת לעוד ועוד ועוד.

בעצם זה כמו בחיים לא? מערכת יחסים של שנה דחוסה לתוך שעה. אולי זה המיקרוקוסמוס של כל מערכות היחסים שיש לך בחיים. כלומר, לאיך שאת בתוך סוגים שונים של מערכות יחסים. רק שבשלוש שעות של ג'ם קונטקט, את מזפזפת כמה מערכות יחסים. כשהכל בפאסט-פורוורד אפשר לשים זכוכית מגדלת על השינויים שלך עצמך בתוך מערכות שונות. להתקרב להבדלים האלה. להתבונן בתגובות שלך במיקרוסקופ. מעבדה.

כדי להיות במגע אמיתי עם אחרים, עלייך להיות במגע קודם כל עם עצמך. בדיעבד מבינה היטב למה התחמקתי מהתרגול הזה כל החיים, למרות שהיה סביבי בכל המעגלים. נדרש לי ביסוס תרגול אישי יציב של מדיטציה, יוגה וריקוד, כדי לפרוץ את הגבולות האלה ולפגוש – אותי – בתוך מערכת יחסים מול אחר. רק מתוך מגע פנימי והיכרות שהולכת ומעמיקה מיום ליום, אני יכולה להביא את מה שיש לי לתוך מערכת יחסים, להסכים לפגוש. לייצר קונטקט.

הקארמה שלי היא להיות רווקה בת אוטוטו 30. גדלתי במקום שבו זו נחשבת קללה. היום אני קולטת איזו מתנה קיבלתי. מגיל 14 ועד ממש לאחרונה, נהרתי מזוגיות אחת לשניה. רצתי כמו מרתון ומבלי לשאול אותי, מבלי להקשיב לי. איך את שם, איך זה מרגיש? וכשלא מקשיבה לעצמך, את חושבת שמי שמולך יספק לך כל מיני דברים שלכאורה חסרים בך. את רוצה ממנו כל מיני דברים והעיקר העיקר העיקר לא להיות לבד. זה לא עובד. החיים מרעיפים עליך מערכות יחסים לא מתאימות במקרה הטוב ופוגעניות במקרה הרע. בשנה האחרונה יש לי ספייס לי. זה לא תמיד כל-כך קל לפגוש אותי ולפעמים ממש אין לי כוח אלי. אבל זה מה שיש וככל שמפנימה את זה באמת, בתוך תרגול מנטלי ופיזי, אני חווה את החיים באופן מלא, חווה התפתחות מואצת בכל תחומי חיי ובמיוחד במערכות היחסים שמקיימת, כי בתוכן אני קודם כל בקונטקט איתי.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

אהבתם? המשיכו לקרוא:

בואו נשמור על קשר. השאירו פרטים ותקבלו עדכונים על פוסטים וסדנאות חדשות

סגירת תפריט